Posts Tagged“כישלון”

כבר שלושה ימים היד שלי ניגשת אוטומטית לשלט של הטלוויזיה ומעבירה לערוץ האולימפיאדה. הפתעה! האולימפיאדה הסתיימה… בצר לי, ישבתי לכתוב פוסט פרידה, וגם לנסות להסביר (לעצמי ולשואלים הרבים) מה מושך אותי כל כך במפגני הספורט האדירים האלו. אז מה למדתי מהאולימפיאדה? שכל אחד צריך שתהיה לו מטרה: ירדן ג’רבי ראתה את יעל ארד זוכה במדליה, היא היתה בת 6, וכבר אז שאלה איך קונים כרטיס לאולימפיאדה. את השאר אתם מכירים. שכשיש לך תשוקה לדבר, שום דבר (כולל לא אתה עצמך) לא יעצור אותך: אנתוני ארווין, הוא השחיין המבוגר ביותר (בן 35) שזכה במדליית זהב באולימפיאדה זו. הסיפור האישי שלו הופך…

ובכן, זאת לא השאלה… אני אחסוך לכם את המתח – התשובה היא לא! לא להשוות. אבל האמת שאנחנו כן משוות, אז בואו נראה מה אפשר לעשות בנידון… הערה ראשונה: הפוסט כתוב בלשון אישה. אם אתה גבר ואתה קורא את זה, דלג למשפט האחרון ואז תחזור לקרוא מכאן. הערה שנייה – לשני המינים: זה קצת ארוך אבל משתלם. צאו לדרך! האמת היא שהרבה פעמים אנחנו עושות השוואות בינינו לבין אחרים. משוות, בוחנות ומודדות. מנסות להכריע – מה או מי יותר גדול, חזק, יפה, מוצלח; ירוק יותר… בגדול, אנחנו עושות שלושה סוגים של השוואות: השוואה מס’ 1 אנחנו משוות לעבר. פעם היה…

למי שיש עסק או לכל מי שחי את חייו בעולם הזה – זה קורה: לפעמים נדמה שזה פשוט לא הולך. בדרך כלל מתחילים בשוונג. קמים, הולכים, מדברים, מספרים, מקבלים פידבק נהדר, נהנים, זורמים, יש תחושה שהכול מסתדר. ואז יום אחד – זה לא. אז אומרים “סתם יום קשה, מחר יהיה יותר טוב”. מגיע מחר. אותו דבר. ועוד מחר. אותו דבר. אומרים “לא נורא, סיפרו לנו שיש ימים כאלה”. שחשוב להמשיך ולא להישבר. אבל כבר קצת קשה לא להישבר. ובכל זאת, אנחנו מוצאים את הכוחות בפנים או בחוץ. ושוב מנסים. והנה פתאום, יש שוב ימים טובים. והאופטימיות חוזרת, ואיתה גם האנרגיות.…