94Hובכן, זאת לא השאלה…

אני אחסוך לכם את המתח – התשובה היא לא! לא להשוות.

אבל האמת שאנחנו כן משוות, אז בואו נראה מה אפשר לעשות בנידון…

הערה ראשונה: הפוסט כתוב בלשון אישה. אם אתה גבר ואתה קורא את זה, דלג למשפט האחרון ואז תחזור לקרוא מכאן.

הערה שנייה – לשני המינים: זה קצת ארוך אבל משתלם. צאו לדרך!

האמת היא שהרבה פעמים אנחנו עושות השוואות בינינו לבין אחרים. משוות, בוחנות ומודדות. מנסות להכריע – מה או מי יותר גדול, חזק, יפה, מוצלח; ירוק יותר

בגדול, אנחנו עושות שלושה סוגים של השוואות:

השוואה מס’ 1

אנחנו משוות לעבר. פעם היה טוב יותר – תסמונת “עם ישראל במדבר 40 שנה”.

פעם היה יותר טוב. פעם אנחנו היינו טובות יותר, גמישות יותר, חזקות יותר, תמימות יותר (זה טוב או רע?), צעירות יותר, אמיצות יותר (שלא לדבר על רזות יותר, טפו). מתרפקות על העבר ומצטערות שהוא עבר. ובטוחות שבעבר, האתגר שעומד לפנינו היום, היה מתפוגג כלא היה.

אנחנו שוכחות שגם היינו מנוסות הרבה פחות, חסונות (נפשית ומנטלית) הרבה פחות, יודעות הרבה פחות, מועדות לטעויות הרבה יותר. והאמת היא, שסביר שאם האתגר הזה היה מגיע לפתחנו אז, היינו קורסות למולו.

השוואה מס’ 2

אנחנו משוות את עצמנו לאחרים ואחרות. זה ממש ספורט לאומי. וזה מוציא בדרך הכלל את הרע שבנו. זה גורם לנו לקנא במקרה הטוב, ולרצות להרע לאחרים במקרה הרע. נדמה לנו שלאחרים יש יותר – הזדמנויות, כסף, אהבה, יכולות, הישגים, קשרים, מזל. לאחרים יש מזל וכמובן דשא יותר ירוק.

ואז אנחנו פשוט מרגישות “לא מספיק”. אנחנו פחות.

אני רוצה להגיד לכן שזה קשקוש מקושקש, אבל אז אני עלולה לאבד אתכן. וחוץ מזה, כשאנחנו עושות השוואות, אנחנו בד”כ מתייחסות למשהו שאנחנו גם רוצות שיהיה לנו ולכן נדמה לנו שזו השוואה רלוונטית.

אלא שההשוואה אינה רלוונטית: אם תבחנו את זה לעומק, האדם שאתם משוות עצמכן אליו או אותו אליכן, מגיע מרקע שונה, עם ניסיון חיים שונה, יכולות אחרות, ידע שונה, משאבים אחרים, הזדמנויות אחרות. וגם אם כל הדברים האלה הם דומים (שזה נדיר, תודו), הרי שמה ששונה ביניכם הוא תפיסת העולם ונקודת המבט שלכן על הדברים – כי אם זה היה דומה, סביר שהייתן מגיעות לאותו מקום. לא? (ובכן, גם זה לא בטוח).

אז אם ההשוואה לא רלוונטית, מה הפלא שהתוצאה שלכן שונה משלו/ה?

השוואה מס’ 3

ההשוואה השלישית היא, כפי הנראה, הגרועה שבהן: אנחנו משוות ומודדות את עצמנו ביחס לפוטנציאל מסויים שחשבנו שאנחנו. או במילים אחרות “הדברים היו אמורים להיות אחרת“.

ברגע שהמחשבה היא “הייתי אמור/ה להיות כבר…” – מיד מגיעה איתה תחושת כישלון או חוסר. זה היה אמור לקרות, זה לא קרה, סימן שנכשלתי. וכל זה מתרחש במוחנו בזמן עבר.

אז אמרנו, לא להשוות. חוכמה קטנה מאוד להגיד את זה, חוכמה גדולה יותר לעשות. והאמת היא, שאנחנו נמשיך להשוות – אז בואו נעשה את זה חכם.

היה עצמך, כל השאר כבר תפוסים / אוסקר ויילד

למה התכוון אוסקר? אני לא לגמרי בטוחה, אבל הנה מה שאני מציעה:

אם אתן משוות לעבר – נהדר! תתחברו לאותה תחושה שהיתה לכן בעבר כשהרגשתן טובות יותר, גמישות יותר, חזקות יותר, תמימות יותר, צעירות יותר, אמיצות יותר – ותשאלו את עצמכן: אני בעבר, מה הייתי עושה במקרה כזה? אם פעם הייתן טובות, גמישות, חזקות וכו’, זה משאב שקיים אצלכן, תחזרו להשתמש בו והפעם עם כל הניסיון, הידע, העוצמה, הבגרות ועוד הרבה דברים חדשים שיש לכן היום.

אם אתן משוות לאחרים – תעשו את זה בשביל לקבל השראה, לא בשביל להתבאס. תשאלו את עצמכן: מה אני יכולה לעשות דומה, מה אני יכולה ללמוד מהם, כיצד אני יכולה ליישם את מה שהוא/היא עושה כדי להצליח בעצמי? תשתמשו בקנאה על מנת לייצר מטרה חדשה ולחתור אליה.

הגדרת מטרה ומיפוי רצונות – זה בדיוק התרופה להשוואה השלישית – לפעמים המשפט “זה אמור היה להיות…” מסתמך לא בהכרח על מה שאנחנו רוצות אלא על מה אמור היה להיות על פי החברה, המשפחה או פשוט כי ככה זה. אז במקום להיתקע על מה אמור היה להיות, תשאלו את עצמכן, מה בדיוק אתן רוצות, תגדירו מטרה מדויקת, תעשו תוכנית איך מגיעים לשם. תעבירו את הזמן מזמן עבר “זה היה אמור להיות”, לזמן הווה ועתיד; “זה מה שאני רוצה וזו המטרה שאני רוצה להשיג תוך X  זמן, כשאני פועלת על פי התוכנית שלי”.

ועוד משהו קטן – כשאנחנו עסוקות בהשוואות, אנחנו לא עסוקות בפיתרונות וביצירת שינוי, אלא בד”כ אנחנו עסוקות בתסכול והמצטיינות שבינינו, בהלקאה עצמית.

אז תהיו עצמכן, תבינו מה בדיוק אתן רוצות, תפסיקו להשוות והתחילו ליצור לכן אפשרויות חדשות. כל השאר כבר תפוסות… זוכרות?

  • גם גברים משווים. אני לא צריכה לספר לך בדיוק מה אתם משווים… אז תחזור להתחלה, אתה לא חייב להשוות, אתה יכול גם אחרת!