למי שיש עסק או לכל מי שחי את חייו בעולם הזה – זה קורה: לפעמים נדמה שזה פשוט לא הולך.
בדרך כלל מתחילים בשוונג. קמים, הולכים, מדברים, מספרים, מקבלים פידבק נהדר, נהנים, זורמים, יש תחושה שהכול מסתדר.
ואז יום אחד – זה לא. אז אומרים “סתם יום קשה, מחר יהיה יותר טוב”.
מגיע מחר. אותו דבר.
ועוד מחר. אותו דבר.
אומרים “לא נורא, סיפרו לנו שיש ימים כאלה”. שחשוב להמשיך ולא להישבר. אבל כבר קצת קשה לא להישבר. ובכל זאת, אנחנו מוצאים את הכוחות בפנים או בחוץ. ושוב מנסים.
והנה פתאום, יש שוב ימים טובים. והאופטימיות חוזרת, ואיתה גם האנרגיות. ויש תחושה שאנחנו זזים. ומקדמים. ושוב מצליחים.
ואז מתחיל עוד יום קשה. שבוע קשה. חודש קשה. ומה אז?
שנים מעודדים אותנו “לצאת מהקופסא”. לחשוב אחרת. אבל מה זה לעזאזל לצאת מהקופסא? ואיפה בדיוק הקופסא הזו נמצאת? וכשיוצאים מהקופסא לאן הולכים?
בסדנא לחשיבה יצירתית שמעתי את העצה הבאה: תעזבו את הקופסא המסכנה. לפעמים כל מה שנדרש זה להישאר בקופסא, לפרק אותה ולהרכיב מחדש.
אז… קצת קשה אז נשברים???
ממש לא, לפעמים פשוט צריך להתחיל מהתחלה. לעשות סטרט-אובר.
להסתכל על מה שעשינו, לפרק, להרכיב מחדש ולנסות שוב.
לחזור לתוכנית העבודה שלנו, לתוכנית הפעולה שגיבשנו כדי להצליח.
לחזור לפעולות הכי פשוטות, הכי קטנות – לפתוח את המחשב, לעבור על המיילים, לקרוא משהו מעניין, לדבר עם חבר/ה, קולגה.
לקחת הפסקה – לצאת לסיור קצר בחוץ, לקפוץ לים או לקפה, לראות סרט.
להתייעץ עם מישהו שמבין או מישהו שחווה את זה – רמז: כל אחד עובר את זה…
כן, כל יום מחדש לנסות שוב. לעמוד על נקודה אחת ולעבור לנקודה הבאה אחריה. בצעדים קטנים.
כל יום מחדש צריך לצאת מהמיטה.
אבל היי – את זה אתם כבר עושים ממילא, לא?
אנשים מצליחים נמדדים בכמות הפעמים שהם קמו, אחרי שהם נפלו…
